×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) כל הימים שהזב רואה בהן זיבות, הרי הוא טמא. וכשיפסוק הזיבות, מונה שבעת ימיא נקיים כזבה, וטובל בשביעי, ומעריב שמשו, ובשמיני מביא קרבנו אם היה בעל שלש ראיות. ואם ראה ראייה של זוב אפילו בסוף יום שביעי אחר שטבל, סותרב הכל, ומתחיל למנות שבעת ימי נקיים מאחר יום הראייה האחרונה:
During all the days when a zav experiences zav discharges, he is ritually impure. When the zav discharges cease, he counts seven clean days, like a zavah must, immerses himself on the seventh day, and waits until nightfall. On the eighth day, he brings his sacrifice if he had experienced three discharges.
If he experienced a zav discharge even at the end of the seventh day after he immersed himself, he negates his entire counting and must begin to count seven clean days from the day of his last discharge.
א. ד (מ׳שבעת׳): שבעה ימים. וכן כמה פעמים לקמן. אך לנוסח הפנים ההתייחסות אליהם היא כאל מושג ידוע.
ב. ב1, ת1: סתר. וכך ד (גם פ).
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהאור שמחעודהכל
כׇּל הַיָּמִים שֶׁהַזָּב רוֹאֶה בָּהֶן זִיבוֹת הֲרֵי הוּא טָמֵא. וּכְשֶׁיִּפְסֹק הַזִּיבוֹת מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים כְּזָבָה וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּבַשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּנוֹ אִם הָיָה בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת. וְאִם רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי אַחַר שֶׁטָּבַל סָתַר הַכֹּל וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים מֵאַחַר יוֹם רְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה:
כל הימים שהזב רואה בהם זיבות וכו׳ – מפורש בתורה בפ׳ מצורע.
ומ״ש: ואם ראה ראיה של זוב אפי׳ בסוף יום ז׳ וכו׳ – בפ״ק דזבים:
וכשיפסוק הזיבות מונה שבעה ימים נקיים כזבה כו׳.
צ״ע אם זב בעי הפסק טהרה דבזבה אשכחן בפרק תינוקת בדקה עצמה ביום ז׳ שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טהורה ה״ז בחזקת טמאה כו׳ ובכתמים פשיט (בדף נ״ג) דצריכה הפסק טהרה, אמנם בזב לא אשכחן אם בעי הפסק טהרה או לא מי מונה ז׳ ימים לטהרתו בלא הפסק טהרה בימי טומאה וטעמא דכיון דאינו מטמא עד שיצא לחוץ כל כמה דלא מצא זוב לא מחזקינן מספיקא דחזי, ויעוין סוף נזיר משנזקק לטומאה כו׳ וספיקו טמא כו׳ לא תימא ספק חזי ספק לא חזי כו׳, ולענין ספירת ז׳ נקיים אשכחן דבעי בדיקה גבי זב ג״כ בפרק תינוקת אבל הפסק טהרה לא מצאנו. ולכאורה ראיה משבת (דף י״א) דאמר זב בעל ג׳ ראיות נמי מבעי ליה לספירה לא נצרכה אלא לבו ביום, ואם נאמר דבעי הפסק טהרה מיבעי ליה למיחזי אם הוא מפסיק בטהרה. אמנם מזה אין ראיה דאימור סבר כמאן דאמר בפרק תינוקת שם דיום ראשון כיון דהוחזק מעין פתוח לא מהני הפסק טהרה בשחרית אם לא בבין השמשות וא״כ באמצע יום לא מבעי לכיס כלל כיון שבאותו יום ראה זוב. אמנם מדברי רבינו לקמן הלכה ג׳ ובדק ביום הטומאה עצמה ומצא טהור ונפסק הזוב ובדק בז׳ מפורש דבעי הפסק טהרה יעו״ש. ונראה דזה כוונת המשנה סוף פרק בנות כותים אבל הזב והזבה כו׳ בחזקת טומאה שצריכין הפסק טהרה ודוק. ובחידושי תורה כתבתי עוד בזה:
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהאור שמחהכל
 
(ב) זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה אינו סותר אלא יומוא בלבד, ומשלים שבעת ימים, ומביא קרבנו. כיצד, ראה קרי ביום החמישי, סופר אחריו שלשה ימים, וטובל בשלישי, ומביא קרבנו ברביעיב:
When a zav has a seminal emission during the seven clean days he counts, he only nullifies that day. From the following day onward, he completes the seven days and then brings his sacrifice.
What is implied? He had a seminal emission on the fifth day, He counts another three clean days afterwards, immerses himself on the third day and brings his sacrifice on the fourth day.
א. כך ב1, ב9, ת1. א: ביומו.
ב. כך ב1, ב9, ת1. א: רביעי.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהעודהכל
זָב שֶׁרָאָה קֶרִי בְּאֶחָד מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא יוֹמוֹ בִּלְבַד וּמַשְׁלִים שִׁבְעָה יָמִים וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ. כֵּיצַד. רָאָה קֶרִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי סוֹפֵר אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים וְטוֹבֵל בַּשְּׁלִישִׁי וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ בָּרְבִיעִי:
זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה וכו׳ – בפ״ק דזבים וכב״ה:
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנההכל
 
(ג) זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה ומצא טהור, ולא בדק כל שבעה, וביום השביעי בדק ומצא טהור, הרי זה בחזקת טהרה. אפילו בדק ביום הטומאה עצמוא ומצא טהור, ופסק הזוב, ולא בדק למחר בתחילת ימי הספירה, ובדק בשביעי או בשמיני ומצא טהור, עלו לו ימי הספירה, והרי זה בחזקת טהרה:
When a zav checks himself on the first day of his counting and finds himself pure and does not check himself for the remainder of the seven days until the seventh day when he checks himself and finds himself pure, he may rely on the presumption that he is pure. Even if he checked on the day when he had an impure discharge and saw that he was pure and that the discharge had ended and he did not check himself throughout the seven days, but did check himself on the seventh dayor the eighth day, should he find himself pure, the days of counting are significant and he may rely on the presumption that he is pure.
א. ד: עצמה. אך ההדגשה היא על היום.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהלחם משנהמעשה רקחמרכבת המשנהחדושי הגר״מ הלויעודהכל
זָב שֶׁבָּדַק בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה וּמָצָא טָהוֹר וְלֹא בָּדַק כׇּל שִׁבְעָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּדַק וּמָצָא טָהוֹר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. אֲפִלּוּ בָּדַק בְּיוֹם הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ וּמָצָא טָהוֹר וּפָסַק הַזּוֹב וְלֹא בָּדַק לְמָחָר בִּתְחִלַּת יְמֵי הַסְּפִירָה וּבָדַק בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בַּשְּׁמִינִי וּמָצָא טָהוֹר עָלוּ לוֹ יְמֵי הַסְּפִירָה וַהֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה:
זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה – משנה בפרק תינוקת (נדה ס״ח:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא בגמ׳ כר״א דאמר הכי.
ומ״ש: אפי׳ בדק ביום הטומאה עצמה וכו׳ – שם אמר רב יהודה אמר רב נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין שבעה והעלו שכוונת רב היא להודיענו שאף על פי שלא בדקה אלא יום שלישי דהיינו יום שפוסקת ויום שביעי סגי דסופן אף על פי שאין תחלתן. וכתב בעל התרומה דאפילו לרב אם בדקה יום שפסקה בו ויום שמיני שאין לה אלא יום שמיני דהכא לא תחלתן איכא ולא סופן איכא וכן כתב ה״ה בשם המפרשים אבל רבינו כתב כאן ובדק [בשביעי] או בשמיני וכו׳ הרי זה בחזקת טהרה ואפשר דביום השמיני דקאמר היינו היכא שבדק בראשון וכמימרא דרב דאיפליג התם בהדי רבי חנינא והלכתא כרב דאמר תחלתן אף על פי שאין סופן וצריך עיון:
בודק בשביעי או בשמיני וכו׳ – בסוף פ״ו מהל׳ איסורי ביאה כתב רבינו ז״ל וכן אם בדקה ביום ראשון מימי הספירה ומצאה טהור וביום השמיני ומצא טהור הרי זו בחזקת טהרה משמע דצריך שיבדוק ביום הראשון כדי שתהיה טהורה כשבדקה ביום השמיני אבל אם לא בדקה ביום הראשון צריך שתבדוק ביום השביעי שכן כתב שם אח״כ בדקה ביום שלישי לזיבתה וכו׳ וביום השביעי בדקה וכו׳ וכן מתבאר בגמרא בפ׳ תינוקת דאמרו שם דהיכא דבדקה בראשון ואח״כ בדקה עצמה בשמיני הוי תחילתן ולא סופן א״כ כשלא בדקה לא בראשון ולא בשביעי הוי לא תחילתן ולא סופן ובהדיא אמרו שם לרב דאו תחילתן או סופן בעינן א״כ ודאי דהיכא דבדקה בשמיני ולא בראשון לרבינו ז״ל היא טמאה בלי שום ספק וכן כתב ה״ה ז״ל בשם המפרשים וכתב שהוא ברור משמע דאין שום חולק על זה. וע״כ צריך לדחוק על כל פנים דהאי או בשמיני דקאמר רבינו ז״ל ארישא דלישניה קאי שכתב זב שבדק ביום ראשון והכי קאמר או שבדק בראשון ובשמיני וכדכתב הרב בכ״מ ז״ל:
או בשמיני מצא טהור. דבר זה קשה להולמו לפי הסוגיא דנדה דף ס״ט דאפילו סופן בלא תחילתן הו״א דלא מהני וקמ״ל רב דמהני ורבינו טהר בלא תחילתן ובלא סופן זה לא יתכן בעולם ומרן ז״ל נדחק דהך או ביום השמיני קאי ארישא אבדק ביום ראשון וכ״כ הרב לח״מ ז״ל ומלבד זה יקשה דאיך ישמיענו סופן בלא תחילתן וישמיט תחילתן בלא סופן אכן אם נאמר דארישא קאי אתי שפיר וכן מבואר ממ״ש פ״ו דאיסורי ביאה הל׳ כ״ב שביאר שם דסופן בלא תחילתן או תחילתן בלא סופן טהור וסיים דה״ה לזב וכו׳ והמבי״ט ז״ל בקרית ספר השמיט כאן או בשמיני ואפשר דלא הוה גריס ליה ואם הדבר כן אין להקשות דאמאי לא השמיענו ג״כ תחילתן בלא סופן דמכל שכן הוא כדמוכח בגמרא דאוקמינהו אחזקתייהו:
בשביעי או בשמיני. עיין כ״מ ולח״מ, וקיצר רבנו וסמך על מ״ש בפ״ו מהל׳ איסורי ביאה הכ״א והכ״ב ושם כתב דה״ה לזב.
פ״ג מה׳ מחוסרי כפרה ה״ג וז״ל: זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה ומצא טהור ולא בדק כל שבעה וביום השביעי בדק ומצא טהור הרי זה בחזקת טהרה אפילו בדק ביום הטומאה עצמה ומצא טהור ופסק הזוב ולא בדק למחר בתחילת ימי הספירה ובדק בשביעי או בשמיני ומצא טהור עלו לו ימי הספירה והרי זה בחזקת טהרה עכ״ל. ועיין בכ״מ שהקשה דמשמע מדברי הרמב״ם דאם בדק ביום שפסק הזיבה ואח״כ בדק בשמיני ג״כ הוא בחזקת טהרה, והרי בגמ׳ מבואר (נדה דף ס״ט) דהיכא דבדק ביום שפסק הזיבה ואח״כ בדק בשביעי הוי בדיקה בסופו ולא בתחילתו, ואם בדק בראשון מימי הספירה ואח״כ בדק בשמיני הוי בדיקה בתחילתו ולא בסופו, ובשניהם הוי בחזקת טהרה משום דתחילתו אע״פ שאין סופו וסופו אע״פ שאין תחילתו. וממילא מתבאר מהסוגיא דאם בדק ביום שפסק הזיבה ואח״כ ביום השמיני, לא הוי בדיקה כלל, דאין כאן לא תחילתו ולא סופו. ועיין שם בכ״מ שהביא בשם בעל התרומה דאם בדקה ביום שפסקה בו וביום השמיני, אין לה אלא יום שמיני. וכן הביא המ״מ (פ״ו מה׳ איסורי ביאה ה״כ) בשם הרשב״א ובשם הרבה מפרשים וכתב שהוא ברור, אשר לפי״ז צ״ע דברי הרמב״ם.
ונראה דהנה לכאורה צ״ע דברי בעל התרומה שכתב דאין לה אלא יום שמיני לבד, הלא עיקר הדין הוא דבעינן בדיקה בתוך הספירת שבעה נקיים ולא מהני בדיקה של קודם השבעה או אחר השבעה. א״כ היכא דבדק ביום השמיני, נהי דלא הוי בדיקה לענין שכבר עלו לו השבעה נקיים, אבל לענין לומר שהוא בתוך השבעה נקיים ושספר כבר ששה ימים, ויום הבדיקה הוא יום שביעי, שפיר קאמרינן. וטעמא הוא מפני הבדיקה, דדין דסופו אע״פ שאין תחילתו, משוי לי׳ כאילו בדק ביום השביעי. אכן הטעם של דברי בעל התרומה נראה פשוט, דהרי הא דבעינן בדיקה בתחילה הוא משום הפסק טהרה, ואי לאו הכי הרי היא בחזקת טומאה. נמצא דהיכא דבדקה ביום השביעי, מהני הדין דסופו אע״פ שאין תחילתו כיון דהיתה בדיקה בתוך השבעה נקיים, וגם היתה בדיקה ביום שלפני ספירת השבעה (והוא היום שנפסקה הזיבה ונתקיים הפסק טהרה). משא״כ היכא שבדקה ביום שפסקה הזיבה ואח״כ ביום השמיני, כיון דבדיקה של אחר השבעה לא מהני על השבעה. ואי דנימא דתהני הבדיקה על ששה הימים שמקודם, הרי לא היתה בדיקה כלל ביום שקדם לספירת שבעה.
אמנם יש להסתפק אם באמת יש דין דבעינן בדיקה ביום שלפני ספירת השבעה. דשמא ההלכה היא רק דבעינן בדיקה שפסקה הזיבה, ואי לאו הכי הרי הוא בחזקת טומאה ואינו יכול לספור שבעה נקיים. אבל אם אך היתה בדיקה שפסקה הזיבה, ויכול הוא להתחיל ולספור שבעה נקיים, ואחר כמה ימים התחיל לספור שבעה נקיים, מהני אף שהי׳ איזו ימים בין הבדיקה הראשונה לספירת שבעה נקיים. וכיון דאח״כ בדיקת שבעה נקיים נתקיימה משום הדין של סופו אע״פ שאין תחילתו, כל אימת שבדק אח״כ מתקיימת בדיקת שבעה נקיים, ובדיקה של קודם התחלת ספירתו לא חסרה כיון דהיתה בדיקה שפסקה הזיבה. ואף אם באמת ראה דם או זיבה ביום הקודם ג״כ איכא בדיקת שבעה ימים נקיים. אשר דנראה דזהו דעת הרמב״ם, וע״כ שפיר פסק דאם אך היתה בדיקה שפסקה הזיבה כל אימת שבודק אפילו ביום השמיני הוי בדיקת שביעי, ומהני מדין דסופו אע״פ שאין תחילתו. והך בחזקת טהרה שכתב הרמב״ם אם בדק ביום השמיני אינו דהיום הוא יום שמיני בחשבון הנקיים אלא דהיום הוא יום שביעי של שבעה נקיים. ולא קשה לומר כן, דהרי הרמב״ם כתב שם גם אם בדק ביום השביעי, וכוללן ביחד דהרי הוא בחזקת טהרה.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהלחם משנהמעשה רקחמרכבת המשנהחדושי הגר״מ הלויהכל
 
(ד) כל ראייה שהיא סותרת, אינה מביאה לידי קרבן. כיצד, ראה שתי ראיות בלבדא, והפסיק יום או יומים, והרי הוא מונה שבעת ימי נקיים, ובתוך השבעה ראה ראייה של זוב, אינה מצטרפת לשניםב, אלא סותרת, ומתחיל למנות כמו שביארנו:
אפילו ראה בתוך ימי הספירה שלש ראיות זו אחר זו, ואפילוג ראה אותן ביום אחד, אפילו ראה שלש ראיות בסוף יום שביעי של שבעת ימי נקיים, אינו מביא קרבן, שראיות אלו לסתירה הן:
ראה שלש ראיות בליל שמיני, מביא קרבן, שאין ראיות אלו סותרין. במה דברים אמורים, בזב בעל שתי ראיות, אבל זבד בעל שלש שראהה שלש ראיות בליל שמיני שלאחרו ימי נקיים, אינו מביא קרבן שני על שלש אלו, אלא קרבן אחד על השלש הראשונות. אףז על פי שאין שלש אחרונות סותרות, הרי לא יצא לזמן שראוי לקרבן, והלילה מחוסר זמן הוא לכל, חוץ מיולדת שהפילה בליל אחד ושמונים, שהיא מביאה קרבן שני, כמו שביארנו. ודבר זה מפי הקבלה:
Any discharge that causes the counting of the days to be nullified does not bring about an obligation for a sacrifice.
What is implied? A man experienced two discharges and then had an interruption for a day or two and thus he began counting his seven clean days. Although he experienced a zav discharge in the midst of the seven days, it is not combined with the previous two. Instead, it nullifies the counting and he must begin to count over again, as we explained.
Moreover, even if he experienced three consecutive discharges in the midst of the counting - even if he experienced them on one day, and even if that was on the conclusion of the seventh day of the seven clean days - he should not bring a sacrifice. For these discharges are considered as nullifying the clean days that were being counted. If he experienced three discharges on the night of the eighth day, he must bring a sacrifice, because these discharges do not nullify the previous counting.
To whom does the above apply? To a zav who has experienced two discharges. A zav who experienced three discharges previously, by contrast, who experiences three discharges on the eighth night after the seven clean days does not bring a second sacrifice because of these three discharges, only one sacrifice for the first three discharges. Although these three discharges do not nullify the clean days that were counted, the man has not entered a time when it is fit for him to bring a sacrifice, since the preceding night is considered as "lacking in time,⁠" with regard to all Torah laws, with the exception of a woman after childbirth who miscarried on the night of the eighty-first day. She brings a second sacrifice, as we explained. This concept was communicated by the Oral Tradition.
א. בד׳ לית. חיסר את ההדגשה.
ב. ד (גם ק): לשתים. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ג. ב1, ב9, ת1: אפילו. וכך ד (גם פ, ק).
ד. ד: בזב. וקלקול לשון הוא.
ה. בד׳ נשמט מ׳שלש׳, ושובש הענין.
ו. ב1, ת1: שאחר.
ז. ב1, ת1: שאף (והקריאה בפסיק לפניה). וכך ד (גם פ, ק).
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהלחם משנהמעשה רקחעודהכל
כׇּל רְאִיָּה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי קָרְבָּן. כֵּיצַד. רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וְהִפְסִיק יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וַהֲרֵי הוּא מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וּבְתוֹךְ הַשִּׁבְעָה רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם אֶלָּא סוֹתֶרֶת וּמַתְחִיל לִמְנוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲפִלּוּ רָאָה בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם בְּיוֹם אֶחָד. אֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁרְאִיּוֹת אֵלּוּ לִסְתִירָה הֵן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁאֵין רְאִיּוֹת אֵלּוּ סוֹתְרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. אֲבָל בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי שֶׁלְּאַחַר שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אֵלּוּ אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת סוֹתְרוֹת הֲרֵי לֹא יָצָא לִזְמַן שֶׁרָאוּי לְקָרְבָּן וְהַלַּיְלָה מְחֻסַּר זְמַן הוּא לַכֹּל. חוּץ מִיּוֹלֶדֶת שֶׁהִפִּילָה בְּלֵיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁהִיא מְבִיאָה קָרְבָּן שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה:
כל ראיה שהיא סותרת וכו׳ כמו שביארנו – הוא מ״ש בפ״ב ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות.
ומ״ש: אפי׳ ראה בתוך ימי הספירה ג׳ ראיות זו אחר זו וכו׳ שראיות אלו לסתירה הן – בספ״ק דכריתות (דף ח׳).
ומ״ש: ראה ג׳ ראיות בליל שמיני וכו׳ – גם זה משמע שם.
ומ״ש: במה דברים אמורים בזב בעל שתי ראיות עד ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה – הכל שם. ומכל מקום יש לתמוה דאמרינן התם ומי אמר ר׳ יוחנן לילה מחוסר זמן והאמר חזקיה וכו׳ כי קאמר ר״י שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר מחוסר זמן דמשמע דר״י סבר דלילה לאו מחוסר זמן. וי״ל דפסק רבינו כחזקיה דאמר לילה מחוסר זמן ועוד דאמרינן התם הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן:
כל ראיה שהיא סותרת וכו׳ – כל אלו הדברים עד הכל מתטמאין הוא מבואר בפ״ק דכריתות ומשם עד סוף הפרק בפ״ב דזבים:
ראה שלש ראיות מליל שמיני. ט״ס הוא וצ״ל בליל שמיני. ומ״ש בספרי רבינו
שאין ראיות אלו מותרים צ״ל סותרים בסמ״ך וכ״כ בדפוס מגדל עוז וקרית ספר ז״ל:
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהלחם משנהמעשה רקחהכל
 
(ה) ראה ראייה אחת בליל שמיני ושתי ראיות ביום שמיני, הרי אלו מצטרפין, ומביא קרבן שני על זיבות זו האחרונהא, שהרי ראייה ראשונה של כל זב כשכבת זרע היא חשובה, ואם אחריה ראה שתים, מצטרפתב עמהן לקרבן. אבל אם ראה שתים בליל שמיני ואחת ביום שמיני, אין מצטרפותג, ואינו מביא קרבן על זיבותד זו האחרונה:
If a man experienced one discharge on the eighth night and two discharges on the eighth day, they are linked together and he is required to bring a sacrifice because of the two latter discharges. The rationale is that a zav's first discharge is considered as a seminal emission. If he experiences two others afterwards, it is combined together with them to obligate him for a sacrifice. If, however, he experienced two discharges on the eighth night and one on the eighth day, they are not linked together and he is not required to bring a second sacrifice because of the latter zav discharges.
א. ד (מ׳זו׳): האחרונות. אך הקרבן הוא על שלשתן (והקריאה היא: זיבוּת, ולא זיבוֹת).
ב. כך ב1, ב9, ת1. א: מצטרפות (אך אינו מתאים ל׳עמהן׳).
ג. ד: מצטרפת. אך כאן אין השתים מצטרפות לשלישית (או אין שלשתן מצטרפות זו לזו).
ד. ד: הזיבה. וקלקול לשון הוא בגלל אי⁠־הכרת לשון ׳זיבוּת׳, ע׳ לעיל הערה 9.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםעודהכל
רָאָה רְאִיָּה אַחַת בְּלֵיל שְׁמִינִי וּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת בְּיוֹם שְׁמִינִי הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל זִיבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. שֶׁהֲרֵי רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כׇּל זָב כְּשִׁכְבַת זֶרַע הִיא חֲשׁוּבָה וְאִם רָאָה אַחֲרֶיהָ שְׁתַּיִם מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶם לְקָרְבָּן. אֲבָל אִם רָאָה שְׁתַּיִם בְּלֵיל שְׁמִינִי וְאַחַת בְּיוֹם שְׁמִינִי אֵין מִצְטָרֶפֶת וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַזִּיבָה זוֹ הָאַחֲרוֹנָה:
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםהכל
 
(ו) הכל מתטמאין בזיבה, אפילו קטן בן יומו, והגרים, והעבדים, וחרש, ושוטה. וייראה לי שמביאין עליהן כפרה כדי להאכילם בקדשים, וחטאתן נאכלת, שהרי הן כקטן שאינו בן דעת. וסריס אדם וסריס חמה מתטמאין בזיבה ככל האנשים:
Every male can contract zav impurity, even an infant on the day of his birth, a convert, a servant, a deafmute, and an intellectually and/or emotionally unstable person. It appears to me that atonement is brought for them so that it is possible for them to partake of sacrificial food. Their sin-offering should be eaten, for they are like a child who is not intellectually capable.
A person who was castrated or one who is born sexually impotent may contract impurity because of a zav discharge like other men.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחעודהכל
הַכֹּל מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהַגֵּרִים וְהָעֲבָדִים וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶן כַּפָּרָה כְּדֵי לְהַאֲכִילָן בְּקָדָשִׁים וְחַטָּאתָן נֶאֱכֶלֶת שֶׁהֲרֵי הֵן כְּקָטָן שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. וּסְרִיס אָדָם וּסְרִיס חַמָּה מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה כְּכׇל הָאֲנָשִׁים:
הכל מתטמאים בזיבה אפילו קטן בן יומו – בריש ערכין (דף ג׳).
ומה שכתב: והגרים והעבדים וחרש שוטה וסריס אדם וסריס חמה – ריש פרק ב׳ דזבים:
שהרי הם כקטן שאינו בן דעת. טעם זה נאה לחרש ושוטה אבל לגרים ועבדים לא ישתוה ובפרט דבמתני׳ תנן עבדים בין משוחררין בין שאינן משוחררין ורבינו (לא) העתיק עבדים סתם דהיינו בכל גווני ולעבדים משוחררין איך נאמר שהם כקטן:
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחהכל
 
(ז) הטומטום והאנדרגינס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה, מתטמאין בדם כנשים ובלובן כאנשים, וטומאתן בספק. לפיכך אם היה אחד מהן זבא בעל שלש ראיותב או זבה שראת דם שלשה ימים זה אחר זה, מביאין קרבן, ואינו נאכל. היה מונה שבעת ימי נקיים ללובן וראה האודםג, או לאודם וראה לובן, הרי זה אינו סותר:
The stringencies that apply both to males and females are placed upon a tumtum and an androgynus They contract ritual impurity because of uterine bleeding like a woman or because of clear discharges like a man. Their impurity is of questionable status. Therefore if one such person had three zav discharges or discovered zavah bleeding for three consecutive days, he must bring a sacrifice, but it is not eaten. If he was counting seven clean days to purify himself from a zav discharge and he experienced uterine bleeding or he was counting to purify himself from uterine bleeding and experienced a zav discharge, the counting is not disrupted.
א. בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.
ב. כך ב1, ת1. בא׳ לית מ׳בעל׳.
ג. ב1, ת1: אודם. וכך ד (גם פ, ק).
משנה תורה דפוסיםכסף משנהמעשה רקחעודהכל
הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה. מִתְטַמְּאִין בְּדָם כְּנָשִׁים וּבְלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק. לְפִיכָךְ אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אוֹ זָבָה שֶׁרָאֲתָה דָּם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה מְבִיאִין קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. הָיָה מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים לְלֹבֶן וְרָאָה אֹדֶם אוֹ לְאֹדֶם וְרָאָה לֹבֶן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ סוֹתֵר:
הטומטום והאנדרוגינוס וכו׳ – גם זה שם.
ומ״ש: היה מונה שבעה ימים נקיים ללובן וכו׳ – שם בתוספתא פ״ג והטעם דאם היה מונה לאודם ורואה לובן אינו סותר ממ״נ דאי הוי אשה שפיר מונה דאין לובן מטמא בה ולא שייך לומר שיסתור ואם איש הוא הרי הוא בכלל השבעה נטהר שאינו אלא קרי בעלמא וכן איפכא. ומ״מ אם ראה ב׳ או ג׳ כבר נתבאר שהם ספק והולכים להחמיר וצריכים ז׳ נקיים מחדש לא מדין סתירה אלא שמא זה שראה עתה הוא המטמא אותו לא הראשון:
הטומטום והאנדרוגינוס וכו׳. מדין זה מוכח שהוא פוסק דטומטום ואנדרוגינוס הם ספק זכר ספק נקבה וכן פוסק בכמה מקומות ומהם פ״א דמטמאי משכב ומושב ולפעמים פוסק דהוי בריה בפני עצמו וכבר כתב התוס׳ יו״ט ז״ל דהיא היא עיי״ש אף דמהגמרא לא משמע הכי שהרי אפליגו בה אך מאי דקי״ל דאיך יביאו קרבן חטאת על הספק והרי הוא בחשש חולין לעזרה וכמ״ש התוס׳ ז״ל שם ועיין מה שכתבתי [בהל׳ שגגות] פט״ו הל׳ ה׳:
משנה תורה דפוסיםכסף משנהמעשה רקחהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144